וונדר וומן 1984. עין הדג

במסגרת עבודתן במוזיאון ברברה ודיאנה נתקלות באבן מיסטית עתיקה שמגיעה עם מערכת הפעלה בלטינית המבטיחה את היכולת הקסומה להעניק לאוחז בה משאלה אני לא בטוח שהבנתי אותך נכון, אבל ב"קפטן אמריקה" הראשון, לא אהובת חייו היא שנהרגת, אלא שהוא מקריב את עצמו
מתברר שהיא עדיין לא התגברה על סטיב כריס פיין, שאיננו כריס המסוורת' אפילו שעברו משהו כמו 70 שנה, בהערכה גסה אני חייב לומר שווייב הכי משמעותי שאני מקבל מהסרט הזה הוא שזה גרסת remastered של סרטי הסופר-הירו של מנחם גולן משנות השמונים

״וונדר וומן 1984״, סקירה

בשום שלב בסרט לא הוסבר למה סיפורה של הגיבורה ממשיך דווקא בשנות ה80 וכל אירועי הסרט יכלו באותה מידה להיות בכל תקופת זמן אחרת בהיסטוריה או אפילו בעתיד.

Category:Wonder Woman 1984
האישה שרצתה להיות קצת יותר כמו דיאנה לא שיקרה
“וונדר וומן 1984”
Category:Wonder Woman 1984
מגיעות לנו עוד נשים רעות בסרטי גיבורי על, אבל ברברה, ואחר כך צ'יטה — כי איכשהו היא יכולה לקבל עוד משאלה והחוקים לא באמת חשובים פה — עוברת כפארודיה על אישה רעה, לא כמו הדבר עצמו
סי, אבל הוא אחלה וחמוד וכיף איתו לפחות החליפה הזהובה הייתה יפה
מקסוול הוא התאווה שלנו בסרט, הוא הופך להיות כלי קיבול, הפעם בהסכמה לפחות, של הישות מעניקת המשאלות — ומדיח את כל העולם להגשים משאלות תחושה נעימה של "כן אנחנו יכולות" שמצליחה להיות לא מתאמצת ועם זאת מרשימה ויזואלית ומשכנעת

“וונדר וומן 1984”

בכל זאת, יש סרט עם סוג של עלילה שמחזיקה את החליפה ואת כל ההבטחות לסרט שמתרחש באייטיז כי כל מה שמגניב עכשיו מתרחש באייטיז בצבעי ניאון, ופסקול שמכתיב קצב של שיר של ניו אורדר.

17
“וונדר וומן 1984”
באופן אישי, לא יכולתי להיות שמחה יותר, הדמות האהובה עלי מגולמת על ידי שחקנית ישראלית מהממת שכובשת את העולם עם טונות של קסם אישי ומרגילה את הצופים למבטא ישראלי וציונות בלתי מתפשרת גם מול הטרולים הכי גדולים של האינטרנט ולצידה עומדת במאית!! ושהוא פשוט שמח להיות פה בלי לחשוב לרגע על הנסיבות שאמורות לערער את כל יסודות הקיום החוזר שלו
״וונדר וומן 1984״, סקירה
אבל זו לא בעיה עבור הסרט כי את המטרה הכלכלית שלו הוא השיג
“וונדר וומן 1984”
זאת כנראה מלאכה יותר מורכבת ממה שנראה, בהתחשב באופי הסיפורים על המסך: כשמדובר על אנשים בתחפושת עם כוחות על שהולכים מכות אחד עם השני, צריך איזשהו איזון עדין בין רצינות שנותנת כבוד לז'אנר, למודעות עצמית שתמנע מכל הסיפור להפוך למגוחך